מזון של פעם

הנושא שבחרתי הפעם לכתוב עליו הוא האוכל של פעם...

ובכן פעם לפני כ- 40 -30 שנה, האוכל היה דבר מאוד מרכזי וטקסי בחיי המשפחה, לכל ארוחה נתנו כבוד, אם הבית הייתה עוסקת בבישולים לא מעט זמן בין השאר כי היה לה יותר זמן וכי זה היה סמל של חיבור המשפחה  .

השולחן היה ערוך בצורה מזמינה עם צבעים, גוונים וריחות מופלאים שהתפזרו ברחבי הבית בעיקר בסופי-שבוע בארוחת ליל שבת.

אבל לא רק חיצונית האוכל של פעם היה מיוחד בטעמו העמוק והמגוון והפעיל את כל החושים המרכזיים גם יחד : ריח, ראייה, טעם ... 

זכורני שהייתי ילד בשעה שהייתי חוזר מבית הספר חיכה לי שולחן ערוך עם אוכל טרי שזה עתה נעשה ע"י אימא.

אז לא הכרנו את המושג אוכל תעשייתי, והדבר בא לידי ביטוי בסופרמרקטים שפשוט לא החזיקו אוכל מוכן מועשר בחומרים משמרים, רוב המצרכים היו חומרי גלם בלבד שאיתם מכינים את המזון.

כיום לצערי הרב אנו פוסעים לכיוון רע בתחום המזון ושמו :מיידיות.

האוכל התעשייתי השתלט על הזירה שהמזון הטרי והביתי פינה מקומו.

חברים, מזון שעושים אותו מהר יוצא לא טעים ...

תגידו על טעם וריח לא ניתן להתווכח זה נכון אבל על כמויות הסוכר והמלח באוכל שלכם כן אפשר להתווכח.

האם ניתן להשוות את ההמבורגים חסרי הטעם והאנמיים לארוחות החמות של פעם שכללו סלט טרי, פחמימה וחלבון אמיתי.

האם זה שהחבר הטוב ביותר של הילדים כיום בשעות הצהריים זה המיקרוגל

מעיד על מגמת שינוי הרגלי אכילה והפיכתם ללקויים?

אז הסלוגן מאמא עוף מאמא עוף .. הפך להיות טרנד חולף לשניצלים תעשייתים  או שיטה נוחה להגיד לנו ההורים שהילד אכל טוב? 

אני עדיין מחפש את העוף בתוך השניצלים התעשייתים שחוץ מצורה אין בהם כלום.

פיתוח תחום טכנולוגיית המזון גרם לכך שהאדם המודרני כבר לא מכין את האוכל בעצמו מחומרי גלם נטו כפי שעשה בעבר הרחוק, לדוגמא האדם הקדמון צד את בעל החיים מרט את עורו וצלה את מזונו על האש.

גם בתקופת המלקטים כל הדגנים והצמחים הוכנו ישירות מן השדה.

כיום לאט לאט אנו פחות ופחות מכינים ונוגעים בחומרי גלם ויותר ויותר מבססים את התזונה שלנו על אוכל מוכן.

רבותיי אוכל מוכן מאבד הרבה מהחומרים החיוניים לגופנו.

כמו כן הוא עובר תהליך של שימור עם כמויות מלח מטורפות שלא נדבר על כמות הסוכרים שנוספו למזון המעובד.

אז נכון תאמרו זה נוח לכולם היצרנים מרוויחים הרבה מהעניין ההורים שרוב שעות היום בעבודה מקבלים שקט, ומי סובל בסוף כרגיל הילדים...

אז מה נראה יותר טוב התמונה למעלה או התמונה למטה

ספורט של פעם

ההגדרה של מונח ספורט השתנתה מקצה לקצה ב -40 שנה אחרונות, אני תמיד אוהב להביא את הילדות שלי בתור דוגמא מתוך ניסיון אישי ולא סתם תחושות בטן. ובכן בתור ילד זוכר שכל יום חברים היו דופקים על דלת ביתנו בשעות הצהריים באופן קבוע, מצידה השני של הדלת עמדה חבורה של ילדים מצוידת בנעלי ובגדי ספורט, כאשר בידי אחד הילדים היה כדור- רגל או כדור-סל.

הילדים עמדו ושאלו את אימי איפה גיל? אימי קראה לי למען האמת לא תמיד התחשק ללכת לשחק, אבל הם פשוט התחננו שאני אבוא לשחק ולא בגלל שאני איזה נועה קיריל, אלא בגלל שפשוט הם צריכים מס' זוגי של שחקנים למשחק ובלי שחקן נוסף הם היו צריכים להתפזר כל אחד לביתו. 

כך התנהלו להם הצהריים שלי באופן קבוע בערך מכיתה ג' עד כיתה ח'.

יום אחד כדורגל, כאשר הקמנו שער מאולתר מ-2 אבנים , יום אחד כדורסל באחד מבתי הספר שבקרבת השכונה, יום אחד מחבואים ועוד. 

היפה בספורט של פעם שהוא היה אלתור אחד גדול ובתוך כך היה מוצלח מאוד.

הספורט כיום הרבה יותר טכני, מאורגן, מסודר ונכנס לתוך הגדרה מאוד מצומצמת, חוג אחר הצהריים, ימים קבועים, מדים קבועים, טיפוח רוח הלחימה וחובת הניצחון, שבראש ובראשונה מה שחשוב זה התוצאה.

וזו הסיבה שילדים כל כך לחוצים כיום הם הפסיקו לשחק בשביל הכיף ויותר בשביל המקום בליגה אני הייתי עד שבני שיחק בליגת הכדורגל שהיו חילופי דברים קשים שלוו בקללות של הקבוצה הנגדית על השופט שגרם,כביכול כמובן, באופן השיפוט שלו להפסד שלהם...

היה כל-כך פשוט ואמיתילשחק בשביל הכיף ולא בשביל התוצאה ...

זה עוד ספורט שנחשב יחסית טוב כי הילדים מזיזים קצת את הגוף, "הספורט הוירטואלי" הוא ענף חדש של ספורט שהוכרז בשנים האחרונות ע"י חברת (Microsoft(Xbox  וחברת  (Sony(Playstation  

זה כל כך פתטי שיושבים 2 ילדים מול הקופסה האטומה הזו ומחליפים תלבושות ,שחקנים ונבחרות בלחיצת כפתור.

ובזה זה מסתכם בלחיצות כפתור בהייה טיפשית מול המסך ..

האמת שכך הייתי מסכם את הפוסט הזה כיום הספורט הוא טכני, תחרותי, וירטואלי מנותק מעולם הרגש ומחובר לאגו , בייחוד שחלק  מהילדים חיים באיזה אשליה שהם המסי הבא של הכדורגל, בגלל שהם יודעים לשחק.. 

איך נסענו פעם..

אתם זוכרים את הימים של פעם , איך היו נוסעים ממקום למקום ,אצלי הזיכרון הזה של להגיע לבית ספר, לנסוע לחוג, או סתם לנסוע למקום  שקצת יותר רחוק מלעשותו ברגל בתקופה של לפני רשיון הנהיגה חקוקה היטב בזכרון או יותר נכון בשרירי הרגליים.

פעם לא היו 2 כלי רכב בכל משפחה (היום יש כאלה עם 3 ויותר ) היה כלי רכב אחד בכל משפחה, שהיה צריך להספיק לכל בני המשפחה ומה לעשות אי אפשר להוריד את כולם ולהספיק לעבודה.

אז היינו הולכים ברגל מרחקים ומשתמשים הרבה באוטובוסים ולפעמים יותר מקו אחד אם צריך להגיע רחוק יותר.

היום לך תגיד לילד שלך לנסוע באוטובוס או ללכת ברגל יותר מ-100 מטר.

צר לי דור יקר , אתם מפונקים רצח! 

רואה היום בני נוער שההורים אומרים להם תסתדר לבד ,עומדים ועוצרים טרמפים גם אם המרחק לבית ספר שלהם הוא 1ק"מ שזה בדיוק 10 דקות בהליכה שהיא סבבה ומזג אוויר טוב מאוד.

לימדו והשכילו לפני 30-40 שנה , אני זוכר זאת עד היום אנשים היו עושים קניות במקום שקוראים לו שוק שם המוצרים הרבה יותר טריים וזולים .

והיו מרימים סלים כבדים מלאים של קניות ,עומדים בתחנות וממתינים בשמש הקופחת , נעמדים באוטובוס בצפיפות . 

אחר כך שמגיעים לתחנה שלא הייתה קרובה לבית ,היו הולכים ברגל מרחק לא מבוטל לבית שלהם עם כל הסלים הכבדים.

בכלל פעם היו הולכים הרבה ושאני אומר הרבה זה לא ק"מ בודד, אלא לפעמים 2-3 ק"מ ולא היינו מתלוננים אתם יודעים מה ? פשוט מאוד לא הייתה ברירה.

וזה לא היה חד פעמי, אני לדוגמא, לא שזה גבורה אבל זה די מייצג את רוח התקופה, הייתי חוזר כל יום מבית ספר ברגל  עד הבית במשך 8 שנים מרחק של כ- 2 ק"מ .. 

אז גם המכוניות לא היו כאלה גדולות וזוהרות הם היו פשוטות קטנות שלא נדבר על זה של החלפת רכב חדש כל 3 שנים ..

מי שמע על ליסינג ... 

אז מה השתנה בתחום התחבורה, כפי שציינתי הרבה מאוד, בעיקר הרגלים והדרך שאנו חושבים ומשתמשים בתחבורה.

אם מתחשק להם לראות איך היה פעם אז הסתכלו על משפחות חרדיות ותקבלו מושג איך הסתדרו פעם אם רכב אחד וזה במקרה הטוב.

פעם קראו לרכב אחד מותרות , היום 2 רכבים למשפחה זה בייסיק..