יום שישי, 1 באוקטובר 2021

וירוס הקורונה היום מול מגיפות העבר

הקורונה נכנסה לחיינו ותפסה אותנו לא מוכנים מתו הרבה , נפגעו כלכלית הרבה , כעסנו , בכינו הבענו מורת רוח מתחושת חוסר האונים שפקדה כל אחד מאיתנו. וירוס זעיר בלתי נראה כפה סגרים , בידודים , אישפוזים . שהעולם כולו עם כל הטכנולוגיה הידע הרפואי המדע המתקדם לא הצליח למצוא לו מענה לתקופה של כמעט שנה וחצי. 
הרבה מחאות והפגנו יצאו כנגד סגירת העסקים .

פעם באמת אפשר להבין שמיליונים מתו מהקדחת  השחורה אפשר להבין לא הייתה טכלוגיה והרפואה הייתה עוד בחיתולה. 
אבל היום הינו מצפים מהממשלות ומארגוני הרפואה הבינלאומיים שידעו להתמודד ביתר יעילות עם מגיפות המשתוללות ללא רסן ולא יפילו את הפתרון על הציבור.

פעם באמת הרחובות היו מצחינים מכמות הגופות והנספים מהמגיפות היו צריכים לשרוף אותן כדי להדביר ולמנוע את המשך התפשטות המגיפה. 

היום אמנם קוברים והמספרים עדיין לא מתקרבים למה שהיה אז אבל עדיין 5 מיליון קורבנות זה מספר שאי אפשר התעלם ממנו. 
נכון המגיפה השחורה שכונתה גם אז במאה ה 13 גבתה ב כ 150 מיליון איש . ש 2/3 מהם מאירופה והשאר מסין.

מחקרים אפידימיולוגיים צביעים שהמגיפה החלה במונגוליה , היא השתוללה באכזריות ללא הבחנה בין מין גזע דת ..
ונמשכה לא פחות מ 4 שנים. היום כ 700 שנה אחרי , אנו עדיין שנתיים בתוך מגיפה לאחר חיסון שלישי שעדיין לא משה מן העולם. ועדיין כמות הסנקציות, מגבלות הטיסה ,הבידודים ,הבדיקות לפני כניסה למקומות ציבוריים . 
מכעיסה לא מעט אנשים שאמנם יכולים לטייל בחלל הפתוח . אך הם יותר מוגבלים בכניסה למקומות סגורים כגון מסעדות ואטרקציות ומשפחות מחויבות בבדיקות אנטיגן לילדים קטנים. 

מהירה ככל שלא תהיה הבדיקה היא מעיקה , מציקה ומונעת מרבים לחיות כפי שרצו. עולם התעופה הוא בעל הנזק הכלכלי ביותר חברות תעופה פיטרו המונים ועד היום הם מלקקים את פציעהן.

אנשים התחילו לצאת לרחובות ולהפגין כנגד התו הירוק שרבים יגידו שהוא סוג של דיקטטורה מילא מסיכה אל חובת החיסון אינה , אידאולוגית לפחות , בראש מעינותיהם של 2 מיליון אזרחים ישראלים. שאם תשאלו אותם החיסון מזיק ולא מועיל . למרות שמחקרים מראים אחרת ומרבית המתים והחולים קשה הם לא מחוסנים. 

להתווכח איתם קשה אך הסוגיה הקשה ביותר, האם לאפשר או לא לאפשר לציבור זה אורח חיים חופשי להתיר להם לבקר חופשי במקומות סגורים ולסכן את שאר הציבור . בייחוד את הילדים שכרגע הכי חשופים לנגיף . כי כרגע אינם יכולים להתחסן.

אינספור ישיבות ממשלה ופורומים של קורנה לא יצליחו לצבוע בורוד את העתד של כולנו שלאחר הגל הרביעי . מעבר לפינה מסתתר הגל החמישי שאולי יגיע בחורף וידרוש מאיתנו, כפי הנראה , את החיסון החמישי.

יום שלישי, 19 בדצמבר 2017

חקלאות של פעם


להיות חקלאי היום זה עניין אחר לגמרי פעם היינו עדים שחלוקת עבודת החקלאות הייתה מבוצעת בידי בני אדם ובעלי חיים.
את האדמה היו מכינים ומעבדים עם בהמות בעיקר בקר ומחרשות ידניות.
וגם את הזריעה.
את הקטיף היו מבצעים בני אדם לחלקם זה עלה במחיר כבד של בעיות גב אבל  זה כעין וכאפס לעומת כאבי הגב שנוצרים מישיבה ממושכת מול המסכים ,אבל זה נושא אחר לדיון.
ובכן כיום ובשנים האחרונות אנו עדים למהפכה בעולם החקלאות שהיא חלק מהמהפכה הטכנולוגית שאנו חווים.
בעלי חיים כבר כמעט לא מעבדים אדמות אולי בכמה כפרים או יישובים שכוחי אל.
הכל היום כלי ממוכנים שרובם מופעלים בידי מחשב.
ההשקיה כולה עברה תהליך של אוטומציה , בייחוד נוכח העובדה שאנו חווים שנים של בצורת מאז 2012 לא היה חורף נורמלי!.
האמת שלאור הגידול באוכלוסיה בעולם נכון ליולי 2017 7.5 מיליארד איש .
מנסים באמצעות טכנולוגיות מיוחדות להוציא יותר ייבול בשטח קטן יותר , בדיוק כמו שמנסים לחלוב כל הזמן יותר חלב מהפרות בשנה.
לצערנו הרב התוצאות לא מעודדות , טיב הפריות והירקות שאנו צורכים ירד משמעותית בשנים האחרונות אם פעם עגבנייה הייתה אדומה וקצת מתקתקה היום הטעם שלה הרבה יותר טפל וגם הצבע.
הפירות תפחו וגדלו כמו עוגה שקיבלה מנת יתר של שמרים מרוב ההורמונים שדוחפים לה.
והטעם של הפירות היום גם כן פחות מתוק והרבה יותר תעשייתי , לך תחפש בריאות בפירות היום , תמצא בעיקר חומרי הדברה .
אם זאת הטכנולוגיה גם תרמה לא מעט לעולם החקלאות , יש לנו כיום שפע רב יותר של זנים רבים מכל פריי וירק בשלל צבעים גוונים וטעמים .
מה שמגדיל לנו את אפשרויות הבחירה בתור צרכנים .
אז אם המודרניזציה והטכנולוגיה עשתה טוב לעולם החקלאות תשפטו אתם !
אך לאור הנתונים המוצגים לעיל ניתן לומר כי הכמות גברה על האיכות.
וסתם קצת מידע המילה חקלאות נולדה מהשורש "חקל" בארמית שזה שדה  .
ולמי שרוצה לדעת עוד על חקלאות .

יום שלישי, 28 בנובמבר 2017

מזון של פעם


הנושא שבחרתי הפעם לכתוב עליו הוא האוכל של פעם...
ובכן פעם לפני כ- 40 -30 שנה, האוכל היה דבר מאוד מרכזי וטקסי בחיי המשפחה, לכל ארוחה נתנו כבוד, אם הבית הייתה עוסקת בבישולים לא מעט זמן בין השאר כי היה לה יותר זמן וכי זה היה סמל של חיבור המשפחה  .
השולחן היה ערוך בצורה מזמינה עם צבעים, גוונים וריחות מופלאים שהתפזרו ברחבי הבית בעיקר בסופי-שבוע בארוחת ליל שבת.
אבל לא רק חיצונית האוכל של פעם היה מיוחד בטעמו העמוק והמגוון והפעיל את כל החושים המרכזיים גם יחד : ריח, ראייה, טעם ... 
זכורני שהייתי ילד בשעה שהייתי חוזר מבית הספר חיכה לי שולחן ערוך עם אוכל טרי שזה עתה נעשה ע"י אימא.
אז לא הכרנו את המושג אוכל תעשייתי, והדבר בא לידי ביטוי בסופרמרקטים שפשוט לא החזיקו אוכל מוכן מועשר בחומרים משמרים, רוב המצרכים היו חומרי גלם בלבד שאיתם מכינים את המזון.
כיום לצערי הרב אנו פוסעים לכיוון רע בתחום המזון ושמו :מיידיות.
האוכל התעשייתי השתלט על הזירה שהמזון הטרי והביתי פינה מקומו.
חברים, מזון שעושים אותו מהר יוצא לא טעים ...
תגידו על טעם וריח לא ניתן להתווכח זה נכון אבל על כמויות הסוכר והמלח באוכל שלכם כן אפשר להתווכח.
האם ניתן להשוות את ההמבורגים חסרי הטעם והאנמיים לארוחות החמות של פעם שכללו סלט טרי, פחמימה וחלבון אמיתי.
האם זה שהחבר הטוב ביותר של הילדים כיום בשעות הצהריים זה המיקרוגל
מעיד על מגמת שינוי הרגלי אכילה והפיכתם ללקויים?
אז הסלוגן מאמא עוף מאמא עוף .. הפך להיות טרנד חולף לשניצלים תעשייתים  או שיטה נוחה להגיד לנו ההורים שהילד אכל טוב? 
אני עדיין מחפש את העוף בתוך השניצלים התעשייתים שחוץ מצורה אין בהם כלום.
פיתוח תחום טכנולוגיית המזון גרם לכך שהאדם המודרני כבר לא מכין את האוכל בעצמו מחומרי גלם נטו כפי שעשה בעבר הרחוק, לדוגמא האדם הקדמון צד את בעל החיים מרט את עורו וצלה את מזונו על האש.
גם בתקופת המלקטים כל הדגנים והצמחים הוכנו ישירות מן השדה.
כיום לאט לאט אנו פחות ופחות מכינים ונוגעים בחומרי גלם ויותר ויותר מבססים את התזונה שלנו על אוכל מוכן.
רבותיי אוכל מוכן מאבד הרבה מהחומרים החיוניים לגופנו.
כמו כן הוא עובר תהליך של שימור עם כמויות מלח מטורפות שלא נדבר על כמות הסוכרים שנוספו למזון המעובד.
אז נכון תאמרו זה נוח לכולם היצרנים מרוויחים הרבה מהעניין ההורים שרוב שעות היום בעבודה מקבלים שקט, ומי סובל בסוף כרגיל הילדים...
אז מה נראה יותר טוב התמונה למעלה או התמונה למטה



יום שני, 20 בנובמבר 2017

ספורט של פעם


ההגדרה של מונח ספורט השתנתה מקצה לקצה ב -40 שנה אחרונות, אני תמיד אוהב להביא את הילדות שלי בתור דוגמא מתוך ניסיון אישי ולא סתם תחושות בטן. ובכן בתור ילד זוכר שכל יום חברים היו דופקים על דלת ביתנו בשעות הצהריים באופן קבוע, מצידה השני של הדלת עמדה חבורה של ילדים מצוידת בנעלי ובגדי ספורט, כאשר בידי אחד הילדים היה כדור- רגל או כדור-סל.
הילדים עמדו ושאלו את אימי איפה גיל? אימי קראה לי למען האמת לא תמיד התחשק ללכת לשחק, אבל הם פשוט התחננו שאני אבוא לשחק ולא בגלל שאני איזה נועה קיריל, אלא בגלל שפשוט הם צריכים מס' זוגי של שחקנים למשחק ובלי שחקן נוסף הם היו צריכים להתפזר כל אחד לביתו. 
כך התנהלו להם הצהריים שלי באופן קבוע בערך מכיתה ג' עד כיתה ח'.
יום אחד כדורגל, כאשר הקמנו שער מאולתר מ-2 אבנים , יום אחד כדורסל באחד מבתי הספר שבקרבת השכונה, יום אחד מחבואים ועוד. 
היפה בספורט של פעם שהוא היה אלתור אחד גדול ובתוך כך היה מוצלח מאוד.
הספורט כיום הרבה יותר טכני, מאורגן, מסודר ונכנס לתוך הגדרה מאוד מצומצמת, חוג אחר הצהריים, ימים קבועים, מדים קבועים, טיפוח רוח הלחימה וחובת הניצחון, שבראש ובראשונה מה שחשוב זה התוצאה.
וזו הסיבה שילדים כל כך לחוצים כיום הם הפסיקו לשחק בשביל הכיף ויותר בשביל המקום בליגה אני הייתי עד שבני שיחק בליגת הכדורגל שהיו חילופי דברים קשים שלוו בקללות של הקבוצה הנגדית על השופט שגרם,כביכול כמובן, באופן השיפוט שלו להפסד שלהם...
היה כל-כך פשוט ואמיתילשחק בשביל הכיף ולא בשביל התוצאה ...
זה עוד ספורט שנחשב יחסית טוב כי הילדים מזיזים קצת את הגוף, "הספורט הוירטואלי" הוא ענף חדש של ספורט שהוכרז בשנים האחרונות ע"י חברת (Microsoft(Xbox  וחברת  (Sony(Playstation  
זה כל כך פתטי שיושבים 2 ילדים מול הקופסה האטומה הזו ומחליפים תלבושות ,שחקנים ונבחרות בלחיצת כפתור.
ובזה זה מסתכם בלחיצות כפתור בהייה טיפשית מול המסך ..
האמת שכך הייתי מסכם את הפוסט הזה כיום הספורט הוא טכני, תחרותי, וירטואלי מנותק מעולם הרגש ומחובר לאגו , בייחוד שחלק  מהילדים חיים באיזה אשליה שהם המסי הבא של הכדורגל, בגלל שהם יודעים לשחק.. 

יום רביעי, 15 בנובמבר 2017

איך נסענו פעם..


אתם זוכרים את הימים של פעם , איך היו נוסעים ממקום למקום ,אצלי הזיכרון הזה של להגיע לבית ספר, לנסוע לחוג, או סתם לנסוע למקום  שקצת יותר רחוק מלעשותו ברגל בתקופה של לפני רשיון הנהיגה חקוקה היטב בזכרון או יותר נכון בשרירי הרגליים.
פעם לא היו 2 כלי רכב בכל משפחה (היום יש כאלה עם 3 ויותר ) היה כלי רכב אחד בכל משפחה, שהיה צריך להספיק לכל בני המשפחה ומה לעשות אי אפשר להוריד את כולם ולהספיק לעבודה.
אז היינו הולכים ברגל מרחקים ומשתמשים הרבה באוטובוסים ולפעמים יותר מקו אחד אם צריך להגיע רחוק יותר.
היום לך תגיד לילד שלך לנסוע באוטובוס או ללכת ברגל יותר מ-100 מטר.
צר לי דור יקר , אתם מפונקים רצח! 
רואה היום בני נוער שההורים אומרים להם תסתדר לבד ,עומדים ועוצרים טרמפים גם אם המרחק לבית ספר שלהם הוא 1ק"מ שזה בדיוק 10 דקות בהליכה שהיא סבבה ומזג אוויר טוב מאוד.
לימדו והשכילו לפני 30-40 שנה , אני זוכר זאת עד היום אנשים היו עושים קניות במקום שקוראים לו שוק שם המוצרים הרבה יותר טריים וזולים .
והיו מרימים סלים כבדים מלאים של קניות ,עומדים בתחנות וממתינים בשמש הקופחת , נעמדים באוטובוס בצפיפות . 
אחר כך שמגיעים לתחנה שלא הייתה קרובה לבית ,היו הולכים ברגל מרחק לא מבוטל לבית שלהם עם כל הסלים הכבדים.
בכלל פעם היו הולכים הרבה ושאני אומר הרבה זה לא ק"מ בודד, אלא לפעמים 2-3 ק"מ ולא היינו מתלוננים אתם יודעים מה ? פשוט מאוד לא הייתה ברירה.
וזה לא היה חד פעמי, אני לדוגמא, לא שזה גבורה אבל זה די מייצג את רוח התקופה, הייתי חוזר כל יום מבית ספר ברגל  עד הבית במשך 8 שנים מרחק של כ- 2 ק"מ .. 
אז גם המכוניות לא היו כאלה גדולות וזוהרות הם היו פשוטות קטנות שלא נדבר על זה של החלפת רכב חדש כל 3 שנים ..
מי שמע על ליסינג ... 
אז מה השתנה בתחום התחבורה, כפי שציינתי הרבה מאוד, בעיקר הרגלים והדרך שאנו חושבים ומשתמשים בתחבורה.
אם מתחשק להם לראות איך היה פעם אז הסתכלו על משפחות חרדיות ותקבלו מושג איך הסתדרו פעם אם רכב אחד וזה במקרה הטוב.
פעם קראו לרכב אחד מותרות , היום 2 רכבים למשפחה זה בייסיק..

יום חמישי, 21 ביולי 2011

התפתחות התקשורת


ימים חלפו שנה עוברת אבל המנגינה נשארת ..
פעם לפני אלפי ומיליוני שנים התקשורת הייתה בצעקות (למרות שאני מכיר בתים שהיא נשארה כך עד היום..) לפני שהסאפיינס הגיע ולפני שהתפתחה השפה 
התקשורת הייתה בצעקות עזות.
ופתאום ככה ב 40-50 שנה  אחרונות  קיבלנו טכנולוגיה עתירת משאבים ,קיבלנו מחשבים עוצמתיים ,קיבלנו רכבים חדישים , קיבלנו לידינו כוח רב מאוד לכוח הזה קוראים טכנולוגיה אם פעם החזק היה זה שפיזית גדול במלוא מובן
המילה גם במלחמות ביו מדינות ועמים ובין אנשים היום כל אחד מאיתנו בעל מחשב ומקלדת עם חיבור פשוט לאינטרנט הוא אדם בעל יכולת להשפיע , להפיץ את משנתו דעותיו מחשבותיו בפני רבים ,המחאה הציבורית  שהייתה פעם בכיכר העיר המנהיג  עם מגהפון שצורח בקולי קולות ,ומנסה להעביר את מסריו מול המונים שצריכים להגיע פיזית במאמץ  כדי לשמוע את משנתו השתנה היום ,כל אחד ואת מאיתנו יכול להעביר מסר שהוא רוצה באופן המוני בדקות מספר דרך פייסבוק טוויטר ושאר אמצעים ברשת האינטרנט הגלובלית ראו את דוגמת מחאת הקוטג - אף אחד לא יצא מהבית אבל זה עורר את דעת הקהל הישראלית כאילו כל האזרחים במדינה יצאו לרחובות .
יותר מזה שהטכנולוגיה זמינה ורחבה היא קיימת היום בכל מרחב הזמן שלנו - האייפונים והסמארטפונים הטאבלטים למינהם, הצליחו לכבוש את הזמן שלנו ברכבת ,בחופש, בבריכה עם הילדים , בחו"ל ועוד ..
אנחנו מחוברים לרשת כל הזמן והיכולת שלנו להשפיע הפכה להיות דומיננטית וקבועה .
הפכנו להיות כמרקחה אחת גדולה המושג פרטיות כבר לא קיים לאף אחד מאיתנו אין חסיון מהרשת היא חושפת את כולנו בדרך זו או אחרת היתרון הגדול בכך שאנו יכולים להעביר מסרים רבים בלי מאמץ רב ובלי מגהפון בחוצות העיר....
טוב או רע קשה לשפוט יש לכך הרבה יתרונות להעביר הודעה לקבוצה של 50 איש מספיקה קבוצת וואטסאפ אחת והמסר הועבר בשנייה במקום ליצור תקשורת טורית עם כל יחיד בקבוצה.
אבל מצד שני יש לסיפור תופעת לוואי ששמה שיימינג,
פרסום תמונה, מסר פוגעני של מישהו בידיעתו או שלא בידיעתו  בקבוצה הפכה לצערנו דבר של מה בכך הקלות הבלתי נסבלת של התופעה מעוררת חלחלה ודאגה בקרב הורים רבים ואנשי חינוך לא מעטים במערכת החינוך ובכלל.
שלא נדבר על פייסבוק שם אפשר לפרסם תמונות,סרטונים של קטינים גם בלי רשותם דבר שלא מעט הורים עושים בלי רצון לפגוע אך כך הדבר.. 
הפידים שרצים היום בפייסבוק הם מטורפים אי אפשר לעמוד בקצב:
תמונות מחו"ל ,תמונות במסעדה, תמונות בוילה בצימר, תמונות מטיול משפחות 
תמונות עם החברה בים כמויות סלפי שלא מביישות את האמנים הכי מבוקשים
איפה שלא מסתכלים התקשורת שם ובגדול ברכב יש היום מערכות מולטימדיה עם דיבוריות מובנות, חיבור לכל הטכנולוגיה שיש לכם.
מריחואנה להמונים ? תשפטו אתם . בחינם ? כמעט...
ממכר ? בוודאות כן.
לך תוציא את הבן שלך מהסמארטפון שיבוא לצהריים בארוחת שישי נראה אותך..
שלא נדבר לבקש שיסדר את החדר או יישב להכין שיעורי בית אבל אי אפשר להאשים אותם שגם אנחנו כבולים לסמארטפונים ובכל רגע משתמשים בו : בשירוים,במטבח ,בסלון,בחצר, ברחוב,בכביש,במסעדה,באוטובוס ברכבת
רק במקום אחד הוא לא יהיה וזה בקבר....


יום שבת, 4 ביוני 2011

טלויזיה של פעם



היה היה לפני שנים רבות ...
ובכן כן לפני כ- 30 שנה, לפני שהטלויזיה הצבעונית, lcd, תלת מימד ושאר פנטזיות מרובות ערוצים וצורות  חדרו לחיינו בצורה כה אגרסיבית  .
הייתה טלוויזיה שחור לבן עם ערוץ אחד בלבד, הכיף הגדול בתקופה זו שהתמונה בטלויזיה הייתה יותר ברורה כי לא היו כל כך הרבה צבעים .
לא היה צריך לזפזפ כי : לא היה שלט רחוק ולא היו הרבה תחנות .
אחת מתוכניות הקאלט שזכורות לי היטב היא סטיב אוסטין תוכנית של האיש עם העין הביונית, סדרה אגדית מופלאה עם שחקן כל יכול שבעקבות תאונה טרגית כל גופו התרסק והכניסו לו לגוף חלקים של רובוט, בעקבות זאת הוא נראה כבן אנוש עם יכולות של אדם ביוני ...
כמובן שסדרות כמו A.TEAM   או סטארצקי ואץ , היו היה , חבובות .
היו ללא ספק חוד החנית בתקופה זו ומוקד העניין אצל כולנו .
תוכנית שטבעה בכל אחד מאיתנו משהו מאוד טוטאלי בזכרון הוא הסרט הערבי של ערב שבת זה לא להאמין זה פשוט הגיע לכל שכבות הגיל מקטן ועד גדול  .
הבחור עם המצח הרחב .. והבחורה עדינה שרצה כל פעם בין השיחים והוא רודף אחריה  .
הקריינית שפתחה ואמרה סידתי וסיידתי מלאושרי אל קוץ אל ברנמז ...
כן כן אין ספק שזו הייתה תקופה מרשימה מאוד שהותירה לפחות בי רגשות של פשטות ,אותנטיות ,ציוריות , והרבה מאוד שמחת חיים .
היום יש אמנם יותר מגוון , סדרות רבות יותר שבאמת מאפשרות לכל אחד כמעט למצוא לפחות משהו אחד שהוא אוהב וזה חשוב - מה שלא היה כל כך פעם אך המחיר של מגוון זה הוא : "מרוב עצים לא רואים את היער " .
כל כך הרבה משום דבר כך הייתי מגדיר זאת מציאות שבה הרייטינג והריאלטי שולטים , מושיבים את הצופה לשעות על גבי שעות של סדרות עם פרקים ללא סוף ...
כמה אפשר לראות את אותה סדרה שוב ושוב - בכל אופן אחרי פרק עשירי לי כבר זה  מספיק .
העצוב הוא שעשו לכל תחום ערוץ שלם שמשדר את אותם תכנים מאותו התחום מבוקר עד צאת הנשמה דבר שמעודד התמכרות לא קטנה  לספורט ,סקס ,חדשות ועוד ...
אם הזמן נולדו האינטרנט והסלולר שהיוו תחרות לא קטנה לטלוויזיה  כמעט הכל אפשר לראות ולהוריד באינטרנט כולל תכנים טלוויזיונים ועוד .

יום שני, 16 במאי 2011

תחבורה של פעם


ובכן תחבורה :
זה אולי אחד התחומים היחידים  בהם לא התפתחנו מאוד פה בארצנו הקטנטונת  ...
לדעתי לא חווינו שינוי משמעותי ביותר , להבדיל מתחום התקשורת בו השינוי הוא עמוק רוחבי וכלל גם שינוי בדפוסי החיים ובאורח החיים כולו.
אם נתייחס לתחבורה הציבורית לפני 30-40 שנה אז פעם האוטובוסים היו באמת עתיקים כדי לסמן לנהג לעצור בתחנה הבאה היינו צריכים להואיל לקום מהכיסא כדי למשוך במעין חוט חשמלי  שמצפצף לנהג ומדליק מנורת עצור מעל ראשו ,
האוטובוסים היו פחות נוחים ,לא היה מקום לרגליים בייחוד לגבוהים ..
בניגוד להיום ששמים באמצע האוטובוס ארבע כיסאות אחד מול השני דבר המותיר מקום רב לרגליים .
האוטובוס טרטר ,הרעיש וטלטל והיה  מטרד לא קטן אך האנשים  התרגלו לכך .
כמו כן כמעט לא היו מכוניות פרטיות בגלל המצב בכלכלי בארץ , הרבה אנשים עשו שימוש  בתחבורה ציבורית  והיו צריכים להחליף קווי אוטובוסים או לנסוע בקווים מאספים שהיו עושים טיולים בארץ .
זכורני נסיעה מבאר שבע לחיפה שעברה בקרית גת , נתניה,  חדרה  - אכן נסיעה מתישה .
הבעיה היום היא שבגלל השיפור במצב הכלכלי ,כל אחד יכול להרשות לעצמו כלי רכב פרטי ,יש יותר כלי רכב על הכבישים  בעקבות זאת יש יותר פקקים ועומסי תנועה ואנו מבלים הרבה יותר זמן בכבישים במקום לבלות  אותו עם בני המשפחה בבית .
דבר שפגע משמעותי באיכות חיינו והגדיל את הזמן המושקע בעבודה  והקטנת הזמן לטובת פנאי .
אני חושב ששינוי הדרמטי  הטוב שכן היה בתחום התחבורה  הוא  הרכבת שכיום היא יותר חדישה ,זמינה ,מהירה  עם פריסה גדולה  יותר  ,
שירותים חדשניים בכניסה למטרופולין כמו "הנתיב המהיר "
שמאפשרים להיכנס ולצאת עם הסעה מהירה ומרוכזת לתוך תל אביב במקום עם הרכב הפרטי ,דבר שחוסך כאב ראש ,זמן וכסף ומשפר איכות סביבה .
כדי שיחול שינוי קיצוני לחיוב בתחום זה צריך להרים את פרויקט הרכבת הקלה דבר שתקוע כבר שנים .
אם תוכנית זו תצא לפועל , היא תיצור דפוסי צריכה חדשים ויעילים יותר של תחבורה ציבורית והעדפתה על פני התחבורה הפרטית ,כפי שנהוג במרבית מדינות אירופה .
ועד אז נסיעה טובה ובטוחה במה שלא תחליטו : רכבת ,רכב פרטי ,אוטובוס ,הנתיב המהיר.



יום שבת, 30 באפריל 2011

משחקים של פעם


צעצוע של סיפור  זה לא רק שם של סרט חביב אלא אנקדותה למה  העולם שלנו  הפך להיות היום ,  ממקום של משחקים אמיתיים וחינמיים לעולם של צעצועים בתשלום ,פעם שיחקנו כדורגל ,כדורסל ,טניס, גוגאים (גרעינים של מישמש - למי שלא היה אז ...) , גולות ,מחבואים ,תופסת , שיחקנו עם דליים בחול אמיתי ....וזה מה שידענו לעשות .
והיום , משחק ,זה צעצוע , אביזר ,וירטואלי או מוחשי  , סוני פלייסטיישן , או וויי ( המשחק הזה שאתה משחק בבית טניס עם ידית  כמו אידיוט מול הטלוויזיה ...)
החבר הטוב של הילדים הפך להיות המחשב , ואם רוצים לדבר עם חבר אמיתי אז אפשר דרך רשת חברתית  או sms , הפכנו את ילדינו לעצלנים ממדרגה ראשונה , במקום להתאמץ ולהתנסות בקשרים חברתיים בדרך טבעית ,לדוגמא לדפוק בדלת , קל יותר לתקשר איתם דרך  המחשב ולא להזיז את התחת מהבית .
העלאות של תמונות לאינטרנט חופשי חופשי ..
ראיתם את הילדים הקטנים שמסתובבים עם מכונית חשמלית בגיל 5 ,מטורף לחלוטין לראות את זה .
לא שאני עושה הכללות אבל אני מתכוון לכיוון אליו העולם פוסע , וירטואליזיה על חשבון ריאליזציה של דברים.
העולם הוירטואלי הולך ונראה מדי יום כמו העולם האמיתי , החיקוי לובש גלימה של מציאות ולא וירטואלית.
וזו לדעתי הסכנה האמיתית  כושר ההבחנה שלנו הולך ונעלם בין מה טוב ומה רע .
מה נכון ומה שגוי הכל מתעוות - הצעצועים של היום יוצרים אשלייה שהם ממלאים איזשהו צורך  אמיתי אצל ילדים . למרות שהם לא - הילדים ממצים אותם מהר מאוד - וההוכחה לכך היא חדרי הצעצועים של ילדים עמוסים  במשחקים ללא שימוש ..
הורים שקונים לילדיהם צעצועים בלי סוף ולא יודעים מתי לעצור..
היום צעצוע זה לא משחק זה גוף חלול ללא תוכן  לרוב של איזה דמות מהטלוויזיה  שמעודד ומפתח  איגואיזם ותלות ..
משחק אמיתי זה כמו טנגו צריך לפחות 2 , לדוגמא משחקי קלפים לילדים שמטרתם שיתופיות , תורות , הקשבה ,נצחון והפסד , הנאה ,המשכיות  והכרה באחר .
המדאיג בתופעת הצעצועים שהיא רק מתרחבת  וגדלה  זאת לאור  הייבוא הרב והזמין מסין.
בקצב הזה של הגדלת שעות העבודה לצורך הגדלת יכולת  רכישת צעצועים לילדים יגרום לכך שהמרחק התקשורתי בין הילד להורה הולך ומתרחק ואנו מקבלים הורים בעבודה וילדים שמשחקים יותר ויותר עם צעצועים לבד או עם סבים וסבתות במקרה הטוב ובייביסיטר במקרה הרע.
הדבר מעודד יותר ויותר ניכור בין אנשים ופחות קירבה , יותר זלזול ופחות כבוד ,יותר מיידיות ופחות סובלנות .
מה השורה התחתונה : כמו כל דבר בחיים לשמור על מינון נכון , לדעת להגיד לא  לתחינות הילד לריבוי ברכש צעצועים אופנתיים ועידודו לחיזוק קשרים חברתיים אמיתיים ומוחשיים .
 זיכרו וירטואל זה לא ריטואל .