יום שלישי, 19 בדצמבר 2017

חקלאות של פעם


להיות חקלאי היום זה עניין אחר לגמרי פעם היינו עדים שחלוקת עבודת החקלאות הייתה מבוצעת בידי בני אדם ובעלי חיים.
את האדמה היו מכינים ומעבדים עם בהמות בעיקר בקר ומחרשות ידניות.
וגם את הזריעה.
את הקטיף היו מבצעים בני אדם לחלקם זה עלה במחיר כבד של בעיות גב אבל  זה כעין וכאפס לעומת כאבי הגב שנוצרים מישיבה ממושכת מול המסכים ,אבל זה נושא אחר לדיון.
ובכן כיום ובשנים האחרונות אנו עדים למהפכה בעולם החקלאות שהיא חלק מהמהפכה הטכנולוגית שאנו חווים.
בעלי חיים כבר כמעט לא מעבדים אדמות אולי בכמה כפרים או יישובים שכוחי אל.
הכל היום כלי ממוכנים שרובם מופעלים בידי מחשב.
ההשקיה כולה עברה תהליך של אוטומציה , בייחוד נוכח העובדה שאנו חווים שנים של בצורת מאז 2012 לא היה חורף נורמלי!.
האמת שלאור הגידול באוכלוסיה בעולם נכון ליולי 2017 7.5 מיליארד איש .
מנסים באמצעות טכנולוגיות מיוחדות להוציא יותר ייבול בשטח קטן יותר , בדיוק כמו שמנסים לחלוב כל הזמן יותר חלב מהפרות בשנה.
לצערנו הרב התוצאות לא מעודדות , טיב הפריות והירקות שאנו צורכים ירד משמעותית בשנים האחרונות אם פעם עגבנייה הייתה אדומה וקצת מתקתקה היום הטעם שלה הרבה יותר טפל וגם הצבע.
הפירות תפחו וגדלו כמו עוגה שקיבלה מנת יתר של שמרים מרוב ההורמונים שדוחפים לה.
והטעם של הפירות היום גם כן פחות מתוק והרבה יותר תעשייתי , לך תחפש בריאות בפירות היום , תמצא בעיקר חומרי הדברה .
אם זאת הטכנולוגיה גם תרמה לא מעט לעולם החקלאות , יש לנו כיום שפע רב יותר של זנים רבים מכל פריי וירק בשלל צבעים גוונים וטעמים .
מה שמגדיל לנו את אפשרויות הבחירה בתור צרכנים .
אז אם המודרניזציה והטכנולוגיה עשתה טוב לעולם החקלאות תשפטו אתם !
אך לאור הנתונים המוצגים לעיל ניתן לומר כי הכמות גברה על האיכות.
וסתם קצת מידע המילה חקלאות נולדה מהשורש "חקל" בארמית שזה שדה  .
ולמי שרוצה לדעת עוד על חקלאות .

יום שלישי, 28 בנובמבר 2017

מזון של פעם


הנושא שבחרתי הפעם לכתוב עליו הוא האוכל של פעם...
ובכן פעם לפני כ- 40 -30 שנה, האוכל היה דבר מאוד מרכזי וטקסי בחיי המשפחה, לכל ארוחה נתנו כבוד, אם הבית הייתה עוסקת בבישולים לא מעט זמן בין השאר כי היה לה יותר זמן וכי זה היה סמל של חיבור המשפחה  .
השולחן היה ערוך בצורה מזמינה עם צבעים, גוונים וריחות מופלאים שהתפזרו ברחבי הבית בעיקר בסופי-שבוע בארוחת ליל שבת.
אבל לא רק חיצונית האוכל של פעם היה מיוחד בטעמו העמוק והמגוון והפעיל את כל החושים המרכזיים גם יחד : ריח, ראייה, טעם ... 
זכורני שהייתי ילד בשעה שהייתי חוזר מבית הספר חיכה לי שולחן ערוך עם אוכל טרי שזה עתה נעשה ע"י אימא.
אז לא הכרנו את המושג אוכל תעשייתי, והדבר בא לידי ביטוי בסופרמרקטים שפשוט לא החזיקו אוכל מוכן מועשר בחומרים משמרים, רוב המצרכים היו חומרי גלם בלבד שאיתם מכינים את המזון.
כיום לצערי הרב אנו פוסעים לכיוון רע בתחום המזון ושמו :מיידיות.
האוכל התעשייתי השתלט על הזירה שהמזון הטרי והביתי פינה מקומו.
חברים, מזון שעושים אותו מהר יוצא לא טעים ...
תגידו על טעם וריח לא ניתן להתווכח זה נכון אבל על כמויות הסוכר והמלח באוכל שלכם כן אפשר להתווכח.
האם ניתן להשוות את ההמבורגים חסרי הטעם והאנמיים לארוחות החמות של פעם שכללו סלט טרי, פחמימה וחלבון אמיתי.
האם זה שהחבר הטוב ביותר של הילדים כיום בשעות הצהריים זה המיקרוגל
מעיד על מגמת שינוי הרגלי אכילה והפיכתם ללקויים?
אז הסלוגן מאמא עוף מאמא עוף .. הפך להיות טרנד חולף לשניצלים תעשייתים  או שיטה נוחה להגיד לנו ההורים שהילד אכל טוב? 
אני עדיין מחפש את העוף בתוך השניצלים התעשייתים שחוץ מצורה אין בהם כלום.
פיתוח תחום טכנולוגיית המזון גרם לכך שהאדם המודרני כבר לא מכין את האוכל בעצמו מחומרי גלם נטו כפי שעשה בעבר הרחוק, לדוגמא האדם הקדמון צד את בעל החיים מרט את עורו וצלה את מזונו על האש.
גם בתקופת המלקטים כל הדגנים והצמחים הוכנו ישירות מן השדה.
כיום לאט לאט אנו פחות ופחות מכינים ונוגעים בחומרי גלם ויותר ויותר מבססים את התזונה שלנו על אוכל מוכן.
רבותיי אוכל מוכן מאבד הרבה מהחומרים החיוניים לגופנו.
כמו כן הוא עובר תהליך של שימור עם כמויות מלח מטורפות שלא נדבר על כמות הסוכרים שנוספו למזון המעובד.
אז נכון תאמרו זה נוח לכולם היצרנים מרוויחים הרבה מהעניין ההורים שרוב שעות היום בעבודה מקבלים שקט, ומי סובל בסוף כרגיל הילדים...
אז מה נראה יותר טוב התמונה למעלה או התמונה למטה



יום שני, 20 בנובמבר 2017

ספורט של פעם


ההגדרה של מונח ספורט השתנתה מקצה לקצה ב -40 שנה אחרונות, אני תמיד אוהב להביא את הילדות שלי בתור דוגמא מתוך ניסיון אישי ולא סתם תחושות בטן. ובכן בתור ילד זוכר שכל יום חברים היו דופקים על דלת ביתנו בשעות הצהריים באופן קבוע, מצידה השני של הדלת עמדה חבורה של ילדים מצוידת בנעלי ובגדי ספורט, כאשר בידי אחד הילדים היה כדור- רגל או כדור-סל.
הילדים עמדו ושאלו את אימי איפה גיל? אימי קראה לי למען האמת לא תמיד התחשק ללכת לשחק, אבל הם פשוט התחננו שאני אבוא לשחק ולא בגלל שאני איזה נועה קיריל, אלא בגלל שפשוט הם צריכים מס' זוגי של שחקנים למשחק ובלי שחקן נוסף הם היו צריכים להתפזר כל אחד לביתו. 
כך התנהלו להם הצהריים שלי באופן קבוע בערך מכיתה ג' עד כיתה ח'.
יום אחד כדורגל, כאשר הקמנו שער מאולתר מ-2 אבנים , יום אחד כדורסל באחד מבתי הספר שבקרבת השכונה, יום אחד מחבואים ועוד. 
היפה בספורט של פעם שהוא היה אלתור אחד גדול ובתוך כך היה מוצלח מאוד.
הספורט כיום הרבה יותר טכני, מאורגן, מסודר ונכנס לתוך הגדרה מאוד מצומצמת, חוג אחר הצהריים, ימים קבועים, מדים קבועים, טיפוח רוח הלחימה וחובת הניצחון, שבראש ובראשונה מה שחשוב זה התוצאה.
וזו הסיבה שילדים כל כך לחוצים כיום הם הפסיקו לשחק בשביל הכיף ויותר בשביל המקום בליגה אני הייתי עד שבני שיחק בליגת הכדורגל שהיו חילופי דברים קשים שלוו בקללות של הקבוצה הנגדית על השופט שגרם,כביכול כמובן, באופן השיפוט שלו להפסד שלהם...
היה כל-כך פשוט ואמיתילשחק בשביל הכיף ולא בשביל התוצאה ...
זה עוד ספורט שנחשב יחסית טוב כי הילדים מזיזים קצת את הגוף, "הספורט הוירטואלי" הוא ענף חדש של ספורט שהוכרז בשנים האחרונות ע"י חברת (Microsoft(Xbox  וחברת  (Sony(Playstation  
זה כל כך פתטי שיושבים 2 ילדים מול הקופסה האטומה הזו ומחליפים תלבושות ,שחקנים ונבחרות בלחיצת כפתור.
ובזה זה מסתכם בלחיצות כפתור בהייה טיפשית מול המסך ..
האמת שכך הייתי מסכם את הפוסט הזה כיום הספורט הוא טכני, תחרותי, וירטואלי מנותק מעולם הרגש ומחובר לאגו , בייחוד שחלק  מהילדים חיים באיזה אשליה שהם המסי הבא של הכדורגל, בגלל שהם יודעים לשחק.. 

יום רביעי, 15 בנובמבר 2017

איך נסענו פעם..


אתם זוכרים את הימים של פעם , איך היו נוסעים ממקום למקום ,אצלי הזיכרון הזה של להגיע לבית ספר, לנסוע לחוג, או סתם לנסוע למקום  שקצת יותר רחוק מלעשותו ברגל בתקופה של לפני רשיון הנהיגה חקוקה היטב בזכרון או יותר נכון בשרירי הרגליים.
פעם לא היו 2 כלי רכב בכל משפחה (היום יש כאלה עם 3 ויותר ) היה כלי רכב אחד בכל משפחה, שהיה צריך להספיק לכל בני המשפחה ומה לעשות אי אפשר להוריד את כולם ולהספיק לעבודה.
אז היינו הולכים ברגל מרחקים ומשתמשים הרבה באוטובוסים ולפעמים יותר מקו אחד אם צריך להגיע רחוק יותר.
היום לך תגיד לילד שלך לנסוע באוטובוס או ללכת ברגל יותר מ-100 מטר.
צר לי דור יקר , אתם מפונקים רצח! 
רואה היום בני נוער שההורים אומרים להם תסתדר לבד ,עומדים ועוצרים טרמפים גם אם המרחק לבית ספר שלהם הוא 1ק"מ שזה בדיוק 10 דקות בהליכה שהיא סבבה ומזג אוויר טוב מאוד.
לימדו והשכילו לפני 30-40 שנה , אני זוכר זאת עד היום אנשים היו עושים קניות במקום שקוראים לו שוק שם המוצרים הרבה יותר טריים וזולים .
והיו מרימים סלים כבדים מלאים של קניות ,עומדים בתחנות וממתינים בשמש הקופחת , נעמדים באוטובוס בצפיפות . 
אחר כך שמגיעים לתחנה שלא הייתה קרובה לבית ,היו הולכים ברגל מרחק לא מבוטל לבית שלהם עם כל הסלים הכבדים.
בכלל פעם היו הולכים הרבה ושאני אומר הרבה זה לא ק"מ בודד, אלא לפעמים 2-3 ק"מ ולא היינו מתלוננים אתם יודעים מה ? פשוט מאוד לא הייתה ברירה.
וזה לא היה חד פעמי, אני לדוגמא, לא שזה גבורה אבל זה די מייצג את רוח התקופה, הייתי חוזר כל יום מבית ספר ברגל  עד הבית במשך 8 שנים מרחק של כ- 2 ק"מ .. 
אז גם המכוניות לא היו כאלה גדולות וזוהרות הם היו פשוטות קטנות שלא נדבר על זה של החלפת רכב חדש כל 3 שנים ..
מי שמע על ליסינג ... 
אז מה השתנה בתחום התחבורה, כפי שציינתי הרבה מאוד, בעיקר הרגלים והדרך שאנו חושבים ומשתמשים בתחבורה.
אם מתחשק להם לראות איך היה פעם אז הסתכלו על משפחות חרדיות ותקבלו מושג איך הסתדרו פעם אם רכב אחד וזה במקרה הטוב.
פעם קראו לרכב אחד מותרות , היום 2 רכבים למשפחה זה בייסיק..